פסק-דין בתיק ת"א 64100-07

סיפור תביעה זו הוא על מעשה עוקץ שביצע הנתבע 1 (להלן: " ברמן") כנגד התובעת בסכום של 410,000 דולר, על מנת שיוכל להחזיר חובות הימורים. התובעת, שמבקשת להשיב לעצמה את הגזלה, תבעה, לבד מברמן, שבמועד המשפט היה אסיר שפוט לכארבע וחצי שנים בגין פרשה זו, גם גורמים נוספים, שהיו קשורים לפרשה בדרך זו או אחרת בתביעות המתבססות בעיקרן על השבה ורשלנות. 

1.      התובעת היא חברת השקעות, אשר נוסדה בשנת 1988 ועל פי כתב התביעה עוסקת במגוון רחב של השקעות בתחום הנדל"ן המניב, הבאת זכיינויות בתחום האופנה והמזון לישראל, ביצוע השקעות בשוק ההון ויזמות עסקית משולבת במימון משלים. התובעת תבעה בתביעתה סך של 1,963,500 ש"ח מברמן, אשר היה במועדים הרלוונטיים לתביעה, מתווך נדל"ן מסחרי, ובסתר מהמר כפייתי מסובך בחובות, ואשר הצליח במעשה עוקץ לגזול מהתובעת סך של 420,000 דולר. ברמן לא התגונן כנגד התביעה.

2.      התובעת הוסיפה ותבעה את הגורמים אליהם הגיעו כספיה: את נתבעת 2, אשר היא גוף המעמיד פלטפורמת מסחר אינטרנטי בשערי מט"ח (נמחקה בהסכמה); ונתבעות 3-4 אשר הן חברות אחיות המעמידות גם הן ללקוחותיהן פלטפורמת מסחר אינטרנטי במט"ח, בחוזים עתידיים ובמניות (להלן נתבעת 3 תכונה " פינקסו" נתבעת 4 תכונה: " אפקסיוסי" שתי הנתבעות ביחד " חברות הסחר המקוון").

3.      התובעת תבעה גם את כל מי שהיה קשור לתהליך העסקה: את נתבע 5, עו"ד שמוחה (להלן: " עו"ד שמוחה"), אשר הוא עורך דין בהכשרתו ובעסקה זו תיווך בין ברמן לתובעת; את נתבעים 6-7 ( להלן: " עו"ד פאור" ו" עו"ד ריבקינד"), עורכי דין במקצועם ממשרד עורכי הדין משה ניסים, רינקוב, סנדרוביץ (להלן: " משרד ניסים"), ואשר שימשו במועדים הרלוונטיים כעורכי דינו של ברמן; וכן את נתבע 8, עו"ד דוד דקל עוזר (להלן: " עו"ד עוזר") עורך דין במקצועו, אשר ייצג את התובעת בעסקה מול ברמן.

4.      חברות הסחר המקוון הגישו הודעה לצד שלישי כנגד ברמן, אשר לא התגונן כנגד ההודעה, כנגד התובעת ומנהלה, מר יוסי אמודאי (להלן: " מנהל התובעת"), אשר התגוננו כנגד ההודעה, וכן כנגד עו"ד שמוחה, עו"ד פאור, עו"ד ריבקינד ועו"ד עוזר, אשר התגוננו אף הם כנגד ההודעה לצד שלישי. עו"ד שמוחה הגיש הודעה לצד שלישי כנגד ברמן, אשר לא התגונן כנגד ההודעה לצד שלישי, כנגד מנהל התובעת, כנגד עו"ד גב' לי ורסנו, אשר הייתה במועדים הרלוונטיים בת זוגו של מנהל התובעת (להלן: " ורסנו") וכנגד יתר הנתבעים, אשר התגוננו כנגד ההודעה. כן הגיש עו"ד שמוחה הודעה לצד שלישי כנגד נתבעת 2. עו"ד עוזר הגיש הודעת צד שלישי כנגד ברמן, אשר לא התגונן כנגד ההודעה, וכן הגיש הודעת צד שלישי כנגד התובעת ומנהל התובעת, כנגד ורסנו, וכנגד יתר הנתבעים, אשר התגוננו כולם כנגד ההודעה לצד שלישי,  כן הגיש עו"ד עוזר הודעה לצד שלישי כנגד נתבעת 2.

5.      אציין כי לאור העובדה שברמן לא התגונן כנגד תביעת התובעת, קיבלה התובעת פסק דין נגד ברמן על מלוא סכום התביעה ביום 8.7.08. ביום 20.5.08 נמחקה התביעה כנגד נתבעת 2, וכן נמחקו הודעות לצד שלישי אשר נשלחו לנתבעת 2.

6.      הצדדים הגישו ראיות, כאשר מטעם התובעת הוגשו תצהיר מנהל התובעת ותצהיר ורסנו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של עו"ד שמוחה, עו"ד פאור, עו"ד ריבקינד ועו"ד עוזר, וכן תצהירו של עו"ד תומר צומן מטעם חברות הסחר המקוון. ברמן הובא על ידי הליווי מן המאסר והעיד גם הוא (פרוטוקול מיום 24.6.09).

7.      לאחר סיום שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

8.      בקליפת האגוז, עניינו של תיק זה באחריותם של הנתבעים לנזקי התובעת בשל מעשה "עוקץ", שאינו שנוי במחלוקת, במסגרתו הצליח ברמן ביום 25.10.2007 להוציא במרמה מהתובעת סך של 410,000 דולר. כמחצית מהכספים שנגזלו הגיעו אל הנתבעת 2 בהעברה בנקאית בסכום של כ- 200,000 דולר (806,000 ש"ח), והיתרה (846,720 ש"ח) ניתנה בשיק, שנמסר ללא שם נפרע לברמן, שמסרו לאנשי פינקסו, שמילאו בשיק את שם הנפרע, פינקסו, ופרעו אותו בו ביום. 

9.      אין חולק כי איש מן הנתבעים 2-8 לא היה שותף בתכנון מעשי ההונאה של ברמן והשאלה שבבסיס התביעה שלפני היא - האם על יסוד העובדות, שהוכחו בהליך, ונוכח הדין, חלה על הנתבעים או מי מהם, לבד מברמן, אחריות כלשהי כלפי התובעת ושומה עליהם לשאת בכל הפסדיה או בחלקם. עוד עלתה שאלה של אשם תורם של התובעת לנזק שנגרם לה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

10.  בזמן הרלוונטי לתביעה עסק ברמן בתיווך בתחום הנדל"ן המסחרי. אין מחלוקת בין כל המעורבים בפרשה, כי כלפי חוץ היה ברמן מתווך מקצועי ביותר, בעל ידע רב בנדל"ן מסחרי, בעל קשרים עם משקיעים בחו"ל וכמובן נחשב מהימן ואמין. בעת ובעונה אחת, באופן נסתר, ברמן היה גם מהמר כפייתי ונהג להמר בעיקר על שערי המט"ח בחברות הסחר המקוון וכן נהג להמר במשחקי קלפים. כתוצאה מן ההימורים הסתבך בחובות מול מארגני משחקי קלפים ומול חברות הסחר המקוון, ובשלב של מעצרו היה חייב סכום של כ- 3 מליון דולר (ראו, בין היתר, הודעתו במשטרה מיום 6.11.07, נ/7, להלן: " ההודעה", בעמ' 1 וכן עדותו בדיון בבית המשפט).

11.  מערכת היחסים בין חלק מהנתבעים החלה עוד קודם למקרה מושא התביעה. בשנות ה- 90 עו"ד שמוחה למד באנגליה משפטים עם ורסנו, וכך הכיר אותה ונעשה חבר קרוב שלה ושל בעלה לשעבר (גיא ורסנו) ושל הדר שמיר (להלן: " הדר"), בעלים לשעבר בחברה הבורסאית גילאון, אשר עורך דינו, דוד גוטליב, הוא שחשף לבסוף את התרמית של ברמן. ורסנו בתקופה הרלוונטית הייתה בת זוגו של מנהל התובעת. את מנהל התובעת הכיר עו"ד שמוחה לפני העסקה נשוא התביעה כבן זוגה של ורסנו וכאיש עסקים מצליח. בשנים שקדמו לעסקה נשוא התביעה עו"ד שמוחה עבד עם אביו וסייע לו בעסקיו בתחום הנדל"ן. בשנת 2003 הכיר עו"ד שמוחה את ברמן בתפקידו כמתווך נדל"ן בסוכנות תיווך נדל"ן מסחרי, וזאת במהלך רכישת נכס בראשון לציון, והם היו בקשר במהלך השנים בקשר לנכסי נדל"ן שונים. ברמן יצר אצל עו"ד שמוחה רושם כי בעקבות עסקה שעשה לאחד, מל קופר, קיבל 10% מהבעלות בבית אסיה.

12.  בחודש פברואר או מרץ 2007 נוצר קשר בין עו"ד פאור ממשרד ניסים לבין ברמן, שהוצג לו על ידי אחד, מר קייט העוסק בנדל"ן, כמתווך המייצג משקיע מחו"ל. עו"ד פאור נפגש עימו מספר פעמים ולדבריו, ברמן עשה עליו רושם של אדם "רציני המבין בתחום הנדל"ן" (עמ' 7 לפרוטוקול 16.5.10 שורה 22). ברמן סיפר לעו"ד פאור, כי יש לו לקוח בשם מל קופר, הבעלים של "בית אסיה" בתל אביב, המעונין להשקיע בארץ. עוד הוא סיפר לו, כי מר קופר עתיד להגיע לארץ, והוא אף יבחן את האפשרות להעביר את הטיפול בענייניו למשרד ניסים. לכאורה, במסגרת ההכנות לביקורו של מל קופר, ציין ברמן, כי הוא זקוק להסכם אופציה, על מנת להעלות על הכתב הבטחה, שניתנה לו בקשר לאפשרות, שבמסגרת עסקת נדל"ן, אותה תיווך לאדם בשם אליעזר פינגרר (להלן: " פינגרר"), בעל קרקע בבת ים, תשמר לו הזכות להיות שותף בבעלות בדירות מסוימות שייבנו במסגרת הפרויקט בבת ים. ברמן ליווה את תיאור הפרויקט בהצגת תמונות הדמיה. ברמן ביקש שינוסח עבורו הסכם אופציה שיעגן התנאים שקבע לכאורה עם שותפו, מארק זנדמן (להלן: " זנדמן") ועם פינגרר, הבעלים, אשר במסגרת התנאים שבהסכם האופציה: אם יופקדו בנאמנות 1,000,000 דולר על ידי כל אחד מהשותפים (ברמן וזנדמן), תהיה בידיהם האופציה, לקבל שטחים בנויים לשיווק מתוך הבניין שבבעלות פינגרר (להלן: " הסכם האופציה המזויף"). כאשר ביקש ברמן מעו"ד פאור שינסח עבורו את הסכם האופציה המזויף, הוא הסביר לעו"ד פאור, כי אין לו את הכסף עכשיו, אבל הוא רוצה להיות במצב, שאם יהיה לו את הכסף יוכל לבוא ולהציג את חוזה האופציה המוכן. אין מחלוקת, כי ביום 27.5.07 עו"ד פאור הכין טיוטת הסכם שהועברה לברמן (נספחים א1-4 לתצהיר עו"ד ריבקינד). לאחר הניסוח והעברת הנוסח לברמן לא נוצר עוד קשר בין ברמן לעו"ד פאור וריבקינד עד לאירוע ההלוואה, מושא התביעה. לימים, ברמן זייף את חתימותיהם של פינגרר וזנדמן על גבי הסכם האופציה המזויף.

13.  לאחר מספר חודשים הגיע מר קופר למשרד ניסים ביחד עם ברמן, על מנת לבדוק אפשרות העסקת משרד נסים כמייצגי מר קופר בארץ. בפגישה הנ"ל התבקש עו"ד פאור לבדוק אפשרות בניית קומות נוספות לבית אסיה והחלה התנהלות של עו"ד פאור מול מר קופר.

14.  לאחר מכן, פנה ברמן אל עו"ד שמוחה אותו הכיר, כאמור, מעסקה קודמת, שביצע לו ולאביו, והציע לו עסקה לפיה ברמן ילווה מאביו של עו"ד שמוחה מיליון דולר וישלם בתמורה ריבית שנתית של 26%. ריבית גבוהה זו הוסברה כביטוי לרצון הטוב של ברמן. כבטוחה להלוואה הציע ברמן סכום של מליון דולר המוחזק, לכאורה, בנאמנות במשרד הרצוג, פוקס, נאמן (להלן: " משרד הרצוג") כחלק מעסקה של רכישת קרקע בבת ים, שאותה תיווך ברמן וקיבל במסגרתה אופציה לרכישת זכויות ובמסגרת זו הוא הפקיד מליון דולר במשרד הרצוג. עו"ד שמוחה קיבל מברמן את הסכם האופציה המזויף, כשהוא חתום, עיין בו, התייעץ עם חברו, עו"ד קלדרון, אשר הציע כי משרד הרצוג יתחייב לפרוע את סכום ההלוואה, לרבות הריבית מתוך סכום הנאמנות במועד שיקבע לפרעון, וכן כי סכום הנאמנות ישועבד. לאחר בירורים אלה, עו"ד שמוחה פנה לאביו וזה סירב לעסקה.

15.  לאחר שאביו סירב לעסקה, ביום ראשון, 21.10.07, בשעות הערב שוחח עו"ד שמוחה עם ורסנו בטלפון וסיפר לה על ההלוואה שמחפש ברמן. בסוף השיחה סיכמו השניים, כי ניתן להציע את העסקה למנהל התובעת, ועו"ד שמוחה שוחח עם ברמן והציע לו לפנות עם העסקה לתובעת. ברמן הציע לעו"ד שמוחה כי יציע בעסקה עם התובעת ריבית נמוכה יותר ממה שהציע ברמן לאביו של שמוחה וההפרש בין הריביות יהיה עמלה, שישלם ברמן לעו"ד שמוחה. נושא העמלה לעו"ד שמוחה לא הועלה על הכתב ומעולם לא בוצע בפועל, אך סוכם בין השניים בעל פה על 4% מסכום ההלוואה. אציין, כי בין עו"ד שמוחה לבין ורסנו הוחלפו באותו ערב גם מספר הודעות טקסט בעניין העסקה, ואף נקבע כי ורסנו גם היא תקבל עמלה בשיעור אחוז אחד מתוך ארבעת האחוזים של עו"ד שמוחה. הודעות הטקסט יידונו בהמשך ביתר פירוט בהקשר לתביעה נגד עו"ד שמוחה. 

16.  למחרת, ביום 22.10.07, נפגשו עו"ד שמוחה, מנהל התובעת, ורסנו וברמן בבית הקפה "קפה קפה" ברמת אביב. ברמן תיאר את העסקה בבת ים, כולל הסכם האופציה המזויף וההפקדה של מליון דולר שביצע, לדבריו, במשרד הרצוג. ברמן ביקש ממנהל התובעת הלוואה של מליון דולר לשנה בריבית 22% שנתית וכבטחון ישעבד את הפיקדון בסך 1,000,000 דולר שהפקיד בנאמנות אצל הרצוג פוקס נאמן. באותו שלב, העסקה המוצעת הייתה להלוואה של מליון דולר הכוללת סכום ריבית של 20%. מנהל התובעת הסכים, וכך הוסכם כי הסכום שישולם במסגרת ההלוואה יהיה 820,000 $ וההחזר בתום שנה יעמוד על 1,000,000$. בסיום הפגישה התקשר מנהל התובעת לעו"ד עוזר וביקש ממנו לטפל בעסקה כעורך דין התובעת.

17.  באותו יום 22.10.07 פנה ברמן לעו"ד פאור ואמר לו שהוא זקוק בדחיפות, תוך יום אחד, להסכם הלוואה, במסגרתו ימושכנו כספי הנאמנות, שהפקיד במשרד הרצוג כבטוחה להלוואה שהוא נוטל מהתובעת. ברמן הוסיף כי  עורך הדין של התובעת יצור קשר עם עו"ד פאור. ואכן עו"ד עוזר יצר איתם קשר, וסוכם בין עורכי הדין כי ההסכם יהיה בעברית, לכן פנה עו"ד פאור, שעברית אינה שפת אימו, לעו"ד ריבקינד. כן סוכם כי עו"ד עוזר ינסח את ההסכם ויעבירו להערות באי כוח ברמן. ברמן לחץ כי העסקה תצא לפועל במהירות וטען כי אם לא תצא לפועל עד סוף השבוע אין לו צורך בה. אין מחלוקת, כי עו"ד עוזר יצר קשר עם עו"ד שמוחה והעביר לעיונו טיוטה של ההסכם ואף קיבל עליה הערות.